במהלך 20 שנות עבודתי כמחנך, מצאתי שישנם שישה גורמים עיקריים, ששת המ"מים קראתי להם, שתומכים בעבודה הפנימית הפדגוגית והסוציאלית שלי כמחנך:
1) מודעות אסתטית-
עלי כמחנך לפתח רגש פנימי ליופי ולסדר. היופי והסדר משרים בטחון ואכפתיות של הילדים למרחב הפיזי כמו גם למרחב החברתי. סדר וארגון במרחב הכיתתי והבית ספרי מרגילים את הילדים לחיות בתוך מרחב מסודר, מה שמשפיע באופן ישיר על הסדר במחשבות והאכפתיות למרחב. ככל שאני מפתח חוש אסתטי לסביבתי, אני משדר לילדים שאכפת לי מהם ומהסביבה הפיזית שלהם. מרחב מאורגן ומסודר משרה תחושת ביטחון ואכפתיות זה לזה. בכדי לפתח חוש אסתטי חשוב שבאופן קבוע המחנך יתאמן בעבודה בצבע, בציור, פיסול ובאומנות בכלל לאורך שנים.
2) מודעות מרחבית-
פיתוח יכולת מרחבית משדרת לילדים שאני כמחנך נושא עבורם את המרחב השלם. כשאני יודע בכל רגע נתון היכן נמצא כל ילד- האם הוא משתתף בפעילות?, האם נעלם? יצא מהכיתה? וכו'... אני למעשה שם לב היכן נמצא כל תלמיד במרחב. אני מייצר עבורו מעטפת בכל רגע נתון. הילד מרגיש בטוח במרחב בידיעה שיש מי שמשגיח עליו ודואג לו. איכות זו ניתן לפתח דרך אימוני ריכוז, תרגילי מיינדפולנס, עבודה על התרגיל השני מששת תרגילי ההכנה של שטיינר (תרגיל הרצון) וכן רצון עמוק פנימי של עניין בילדים ורצון להיות בנוכחות.
3) מודעות רגשית-
כשאני כמחנך מפתח יכולת המזהה מה מצבו הרגשי של כל ילד, כיצד ניתן לנחם אותו או לאפשר לו מקום בטוח ולמעשה- כיצד לגרום לכל ילד הנעה פנימית! במילים אחרות, עלי להכיר היכרות עמוקה כל ילד ולפתח אינטואיציות בריאות כיצד להגיב אליו. הדרך לעשות זאת היא דרך התבוננות עומק בכל ילד ונשיאת הילדים במחשבות ובחיי הלילה של המחנך. חשוב להבין שאם ילד לא משתף פעולה, נסגר, אלים, מתריס וכו'... זה רק מכיוון שהוא במצוקה ואני כמחנך עדין לא הצלחתי לתת לו מענה רגשי מתאים. כאן חשובה ביותר העבודה והתאמנות על התרגיל השלישי (תרגיל הרגשות), עלי לתת לילד מענה רגשי למצוקות שלו וללא עבודה על השליטה ברגשות סביר להניח שאגיב לילד במצוקה מתוך האוטומט בו אני רגיל להגיב. תגובה שנותנת מענה למצוקה שלי ולא רואה את הילד. התחנכות פנימית, תרגילי שליטה ברגש ושמירה על מרכז חומל יאפשרו לי לתת מענה רגשי הולם לילדים.
4) מודעות עצמית-
כל ילד מפעיל אצלי כמחנך מקומות לא מעובדים בנפשי אשר גורמים לי לאבד את המרכז, לכעוס כעס לא מבוקר, להאשים את הילד וכו'... עלי להבין שהתהליך לריפוי נמצא במודעות וברגש שלי לאמת. הילד, בהתנהגותו מעורר בי רגשות מודחקים, לא מודעים לגבי הפרדיגמות שלי על עצמי, לרוב פרדיגמות לא חיוביות על עצמי. על מנת להגיע לילד וליצור שינוי עלי לפתח מודעות עצמית. עלי לחבק את הילד הפנימי שבי ולעבור תהליך של שינוי- כך אצליח לפתח שלווה פנימית כלפי מה שהילדים מביאים ולא אערבב את שלי בשלהם. היכולת שלי להבין שהפרשנות שלי היא תוצר של הביוגרפיה שלי ואני מופעל באופן רגשי במקום להגיב עניינית ובגבול אוהב, תאפשר לי לראות בבהירות את הילד והצורך שלו, במקום להיות עסוק בעצמי ובעלבון שלי. חשוב שכל מחנך יעבור תהליך אישי של היכרות עמוקה עם עצמו דרך עבודה ביוגרפית, אימון, מנטור/מלווה צמוד או כל תהליך אחר שיתמוך ויעזור לו להכיר את עצמו. כמו כן עבודה עם התרגיל החמישי (פתיחות) תעזור לי להבין שלא תמיד האופן בו אני מפרש או חווה את העולם אינו בהכרח "אמת" ויש עוד דרכים וצורות שיתכן שנכונות. אל לי כמורה להיות נוקשה או פדנט בדרישות שלי מכיוון שהם פוגעות בהתפתחות המוסרית של הילדים לעתיד (כבר אמרו חז"ל "לא הקפדן מלמד")....
5) מודעות קהילתית-
כחלק מיצירת שלם קהילתי סוציאלי חשוב לשאוף להפוך את גוף הורי הכיתה לקהילה אכפתית, בה יש ערבות הדדית ותהליכי חשיבה משותפים על הילדים ומה נכון עבורם בהתאם לגילם. חשוב לקיים אספות הורים בהן מקיימים מעגלי שיח, לייצר טיולי משפחות, שיחות עומק אישיות עם ההורים והבנה שאנו שותפים לגידול הילדים.
6) מודעות צוותית- אני לא לבד. "צריך כפר שלם כדי לגדל ילד" ההבנה שמחנכי המקצוע בפרט והקולגיום כולו בכלל הינו שותף לנשיאת הכיתה, התהליכים שעוברים הילדים ואף התהליכים שאני עצמי עובר, הם אלו שיאפשרו לבית הספר כמכלול, לכל כיתה ולכל מורה לחוש שאנו חלק משלם הגדול מסכום חלקיו. עבודה צוותית המתעלה מעבר לעבודה פונקציונלית היא הסוד למודלינג חינוכי בריא עבור התהליכים החברתיים בין הילדים. חשוב לייצר חיבור אמיתי בין המורים בחדר המורים חיבור שהוא הרבה מעבר למטלות ממשימה בית ספרית שיש לעשות, אלא יצירת חוויה משותפת שכל חדר המורים עובר יחדיו כתהליך מחבר. עבודה כזו יכולה לעזור למחנכים לפתח מודעות לחשיבות בניית מעגלי קהילת כיתה, קהילת בית ספר וקהילת מורים שמהווים עבור האדם את הכלי להכרת עצמו. בתקופתנו ה"אני" שלי מתגלה לי דרך המפגש עם האחר ויש חשיבות שנייצר קהילות תומכות שעובדות בכדי לקדם זה את זה. על מנת להשיג איכות זו עלי כמחנך לעבוד עם החוק הסוציאלי, כלומר, להבין שכדי שייווצר מרחב אמיתי של עבודה משותפת עלי לסגת לאחור ולפנות מקום לאדם האחר מבלי לדחוף בעוצמה את הרצון האישי שלי לתהליך- עלי לעבוד מתוך האיכות של הלב וההקשבה ולא מתוך האגו דרכו אני רגיל לעבוד בחיי היומיום שלי.
* ששת אלמנטים אלו הם בסיס ליצירת הערך המוסף הקריטי בחינוך. בהתמדה ועבודה עם כלים אלו יכול המחנך להוות עבור הילדים ציר דרכו הם ילמדו את עצמם, יחקרו נושאים הקרובים לליבם, יתעניינו בעולם ובאנשים ויפתחו להט פנימי לשינוי גלגל החיים שלהם עצמם ובכך יפתחו חוסן פנימי, בטחון בעצמם וחווית אוטונומיה אשר יאפשרו להם בעתיד להפוך לבני אדם חופשיים בחשיבתם, אמפתיים לאחר ואכפתיים כלפי הקהילה. כדי להצליח ולממש את הנ"ל, אין זה מספיק לרצות להיות מורה טוב ומודע יותר, עלי לממש בפעולות רצון יומיומיות את העשייה וההתחנכות. עלי להתחיל בשאלה הבסיסית: "מה למדתי היום על עצמי בכיתה?"... ומכאן, צא, למד ויישם...בהצלחה.