ביום הכיפורים נהוג לקרוא בספר יונה. כנראה לא בכדי, הרי ספר זה מתאר את ציווי האל ליונה לצאת אל העיר הגדולה נינווה ולדרוש מתושביה לחזור מדרכיהם הרעים ולא אלוהים ירחיב את עירם. מסיבה עלומה יונה בורח משליחותו. הוא עולה על אונית סוחרים מתרשיש ורוצה לרדת תרשישה ובכך להימנע מהמוטל עליו. במקורות חז"ל הטענה היא שיונה מבין שבמידה ואנשי נינווה אכן יקשיבו ליונה, ה' לא ירחיב את עירם ובכך האירוע יציג את בני ישראל באור רע, אשר אינם חוזרים בתשובה וסובלים ולעומתם, דווקא הגויים, מקשיבים לנבואת הזעם ומשפרים דרכם.
אך האם ייתכן שיש עוד סיבה לכך שיונה מחליט לברוח?
כדי לענות על שאלה זו חשוב להבין מיהו יונה, מתי פעל ומה קו המחשבה שמנחה אותו. ישנה מסורת הטוענת שיונה הוא אותו בן של האישה הצרפתיה (אזור צידון) שאליהו הנביא החייה והחזיר מן המתים. יונה הפך להיות תלמידו של אליהו אשר פעל רבות כנגד אחאב ואיזבל ודרך מחשבתו היתה בעיקר קשורה למידת הדין ופחות למידת החסד. דוגמה לדרך מחשבתו הינה הסיפור הנפלא, בו ה' לוקח את אליהו למערה כשברצונו ללמדו שלא בכוח ובמידת הדין נמצא האל, אליהו כידוע שחט בחרב את כל נביאי הבעל על הכרמל. אלוהים מבקש מאליהו שיעמוד בפתח המערה ואז מעביר רוח גדולה המפרקת הרים וסלעים- ולא ברוח ה'. ואז מגיע רעש חזק ומחריש אוזניים ולא ברעש ה', לאחר מין אש גדולה אך גם לא באש ה' ולאחר האש קול דממה דקה. בשקט, ברוגע במקום בו אין מחשבות, אין אגו והכ(ק)ןל נעלם....במקום בו יש קול דממה דקה- שם נמצא האל. פעמיים היה צריך האל להעביר את אליהו את השיעור הנ"ל ואליהו עדין עונה- קנא קנאתי לה' צבאות.... אליהו לא מבין שמידת הסליחה והרחמים חשובה יותר ממידת הדין, גם אם העם חטא. יש לחכות באורח רוח שישובו מדרכם הרעה. ובכן, יונה בן אמיתי, כלומר אמיתי מהשורש א.מ.ת היה תלמידו של אליהו וחיפש לומר את האמת ולפעול על פי מידת הדין.
יונה נשלח עלידי אלישע, הנביא להכתיר את יהוא למלך על ישראל (שר צבאו של אחאב) ולצוותו להחריב את דרכו של אחאב, איזבל ולהחריב את במות המזבח לנביאי הבעל. יונה מנבא לו שממלכתו תשכון חמישה דורות ותביא לשגשוג בישראל. ואכן, יהוא מחריב את שושלת אחאב, מנפץ את במות הבעל, ושושלתו שולטת בישראל 101 שנים. ירובעם השני, בנו של יואש, נכד יהוא אף מרחיב את הממלכה מאוד ומייצר שלום עם עוזיהו מלך יהודה ונראה שממלכת ישראל ויהודה מגיעים לשיא שגשוגם לאחר שנים רבות של מחלוקות ומלחמות אחים. יונה אשר היה נער צעיר כשהכתיר את יהוא, כעת אדם מבוגר ורואה איך נבואתו אכן מתממשת ושושלתו של יהו משגשגת ויחד איתה יש שלום וחיים שלווים בישראל. לכן, כאשר שולח אותו ה' להזהיר את אנשי נינווה מפני אסון שירד עליהם במידה ולא יחזרו למוטב, יונה בורח! ולא בכדי. יונה אשר יודע שבנבואותיו יש אמת, יודע שאנשי נינווה יחזירו בתשובה ושה' יסלח להם. כעת, עלינו להבין, נינווה היא למעשה בירתה של ממלכת אשור הגדולה. באותה תקופה ממלכת אשור לא היתה כבר בשיא גדולתה ולכן ישראל יכלה לפרוח ולגדול. אך יונה ידע שבמידה שנינווה לא תחרב, בעתיד יקום מלך אשור חזק בשם סנחריב והוא כידוע המלך שהגלה את עשרת השבטים של ממלכת ישראל. אחריו נשארה בארץ רק ממלכת יהודה (אשר בתורם הוגלו על ידי נבוכדנצר מלך בבל ואח"כ סופית על ידי הרומאים). יונה לא מוכן לסלוח לאנשי נינווה, כדי למנוע את האסון שיבוא על ישראל כתוצאה מכך. לכן הוא ברח.
כעת מגיע החלק המעניין ביותר בסיפור- יונה נזרק למים ונבלע על ידי דג, הוא שוהה בבטנו 3 ימים. זוהי כמובן תמונה רוחית של התקדשות בה יש ניתוק מהעולם החיצון והאדם שוהה במצב של ריק תודעתי ומגלה אמיתות רוחיות (קול דממה דקה).... יונה מבין! הוא מבקש סליחה מה' ואכן יוצא למלא את שליחותו ובכך מציל את נינווה מהכחדה ובמעשה זה מתחיל להפעיל את שעון החול של הגורל ומקרב את חורבן ישראל. כשאלוהים מקים לו קיקיון שיהווה כצל ואח"כ הורג את הקיקיון, יונה נעצב וכועס והאל מסביר לו שכפי שהוא נעצב על קיקיון שלא טרח לגדלו ולטפל בו, כך אלוהים נעצב על הריסת נינווה שאנשיה הם גם ילדיו. והנמשל הנוסף לסיפור הקיקיון הוא שעל יונה להבין שהכל זמני, וגם אם פרח ושגשג סופו להגמר ולקמול ואל לנו לנסות לשנות את הגורל בכך שלא נסלח כיום לאנשי נינווה כי בעתיד הם אולי ואולי לא יעשו מעשה רע כלפי.
כעת נניח רגע בצד את סיפורו של יונה ונעבור לדבר על זרתוסתרא. זרתוסתרא, אבי התורה הפרסית הקדומה אשר לימד את תלמידו על כוח הטוב ועל כוח הרוע אשר שניהם נמצאים בעולם ובידנו הבחירה את מי אנו משרתים. תורתו של זרתוסתרא עמוקה ומעניינת אך ניתן לתמצת אותה לשלוש אמיתות הכוללות את כולה- "מחשבות טובות, מילים טובות ומעשים טובים". לא משנה מה עושים לנו, כמה פוגעים בנו, כמה אנו סובלים – זה זמני וחולף. האמת הרוחית היא נצחית ומה שעלינו להשאיר מאחורינו הם רק מחשבות טובות, מילים טובות ומעשים טובים. זרתוסתרא עצמו התחבט בינו לבינו האם ללמד את תלמידיו להילחם באלו שרודפים אחריו ואחרי תלמידין ובחר שלא. הוא לימד אותם לעשות רק טוב בעולם ולא משנה מה... זוהי משמעותה העמוקה של הסליחה- מידת החסד, מידת הרחמים והאמונה בטוב, גם במחיר של קושי אישי. גם ישוע איש נצרת לימד את תלמידיו את אותו השיעור- יכולים לקנוט בי, להאשים אותי, לצלוב אותי אך אני ממשיך לפעול בעולם עם מחשבות טובות, מילים טובות ומעשים טובים.
על כן, אם נחזור כעת לשיעור של יונה ולמעשה לשיעור של כולנו- האם עלי לסלוח לאדם שפוגע בי שוב ושוב? האם עלי להאמין לבקשת הסליחה והחרטה שלו, גם במחיר שבעתיד זה יתהפך עלי? ואולי השאלה החשובה יותר היא- האם לי יש אחריות באופן בו האחר פועל ? חזרה אמיתית בתשובה, בזמננו המודרני, אינה ללכת לבית כנסת, להניח תפילין ולבקש סליחה על מה שעשיתי בעבר. המהות העמוקה של החזרה בתשובה היא חזרה לאמת הכה עמוקה שניסה האל ללמד את אליהו- אלוהים נמצא בקל דממה דקה. חזרה בתשובה היא לחזור לאמת שלימד זרתוסתרא- מחשבות טובות, מילים טובות ומעשים טובים. חזרה בתשובה היא האמת שלימד אותנו ישוע- סלח להם אבי כי אינם מבינים את אשר הם עושים.
חזרה בתשובה אמיתית היא לקחת אחריות ולהבין שמי שפגע בי עשה זאת מכיוון שאני לא ראיתי את עצמי כמי שכנראה פועל באופן שאינו קשוב לאחר, ואולי באופן עמוק יותר, כמי שאינו קשוב לעצמו ולצרכים ולרצונות העמוקים של עצמו. כדי לשנות את המציאות עלי להיות אקטיבי, לרדת למעמקי דביר נפשי, להביט באומץ באופן בו אני פועל בעולם ומכאן והלאה לפעול לפי מידת החסד. לא מתוך מקום של חולשה שמאפשר לאחר לפגוע בי, אלא מתוך מקום של חוזק והכרה בכוחות שלי עצמי כמי שראוי להיות אדם אשר חושב באופן חופשי, אמפתי כלפי בני האדם שסביבי ואכפתי למה שקורה בקהילה שסביבי.
Comments