מנוחה, מסכים ומה שביניהם
- Hila Shaked
- 5 בספט׳
- זמן קריאה 2 דקות
כשהילדים מבקשים "לנוח מול המסך"
השבוע הילדים שלי אמרו לי: “אנחנו רוצים לנוח מול המסך.” המילים האלה עצרו אותי. מה זה בעצם אומר "לנוח מול המסך"? בשבילי, מנוחה היא לעצום עיניים, להרגיש את הגוף שוקע קצת, אולי לצאת להליכה איטית. אבל הם מתכוונים לדבר אחר לגמרי.
נזכרתי איך כשהם היו קטנים, גם אנחנו כהורים היינו זקוקים לזמן הזה. המסך היה כמו עוגן, כמה דקות של שקט, רגע לנשום. מתוך הצורך הזה נוצר חיבור מוטעה: המסך שימש אותנו כהפוגה, והפך כמעט באופן אוטומטי למקום שנקרא לו "מנוחה". אבל בעצם, לא בטוח שזו מנוחה אמיתית, לא עבורם ולא עבורנו.
המסך: הפוגה רגעית או מרוקן אנרגיה?
לפעמים המסך נותן תחושה של הפוגה, כמו בריחה רגעית מהמציאות, הפסקה מהעומס. אבל לא פעם, כשאנחנו קמים ממנו, אנחנו לא מרגישים מחודשים אלא דווקא ריקים, מותשים או מפוזרים. במובן הזה, המסך דומה יותר לאכילת חטיף מתוק כשאנחנו רעבים: יש רגע של שובע, אבל הגוף נשאר חסר תזונה אמיתית.
למצוא מנוחה בתוך העשייה
מנוחה לא חייבת להיראות כמו עצירה מוחלטת. יש פעילויות שבהן אנחנו משקיעים אנרגיה, אבל יוצאים מהן מלאים יותר – הליכה בטבע, ציור, נגינה, ריצה. הסוד טמון באיכות החוויה: כשאנחנו שוקעים בפעילות שמחברת אותנו לגוף או לנפש, נוצר רגע של שקט פנימי גם בתוך התנועה.
מתוך הגישה האנתרופוסופית, שטיינר מסביר שהאדם מורכב מגוף פיזי, גוף חיים (אתרי), גוף נפש (אסטרלי) ו"אני" רוחני. כאשר הגוף הפיזי עוסק בתנועה הרמונית כמו ריקוד, ציור, עבודת כפיים, אז גופי החיים מתחדשים, וה"אני" יכול לנוח. במילים אחרות: לפעמים דווקא כשאנחנו מזיזים את הידיים, השרירים והנשימה, הנפש שלנו מקבלת הפסקה, מנוחה.
דוגמא מהחינוך האנתרופוסופי
בבתי ספר וולדורף, הילדים לא "נחים" רק דרך זמני ההפסקה בחוץ או ישיבה בכסאות, אלא באמצעות פעילות מאזנת כמו: עבודה בגינה, מלאכות יד, שירה. כל אלה אינם רק למיומנות לימודית אלא גם לדרך שבה הילד לומד להטעין את עצמו באנרגיה חדשה. הפסיכולוגיה המודרנית מתארת את זה במונח flow: מצב שבו אנו שוקעים כל כך בפעילות עד שהזמן נעלם, והעייפות מתפוגגת. להבדיל מתחושת התאחדות עם המסך שגורמת לנו להשקע בו ולאבד את עצמנו בדרך.
מבט למבוגרים: המודלינג שלנו
קל לנו להצביע על הילדים ולבקר את "המנוחה" שלהם מול המסך, אבל האמת היא שגם אנחנו, המבוגרים, נופלים לאותה מלכודת. כמה פעמים אנחנו גוללים אחרי יום עמוס, בטוחים שאנחנו נחים כשבעצם אנחנו גם נקום ממנו מותשים יותר?כאן מנוחה מתוך עשייה יכולה להיות פתרון: כתיבה, ציור, סידור הבית או פעילות גופנית שמאפשרת חיבור מלא לגוף ולנפש. אלה רגעים שבהם המאמץ הפיזי מאפשר לרוח לנוח.
מנוחה אמיתית: חידוש הגוף והנפש
מנוחה איננה רק הפסקה או חוסר פעילות. היא מצב שבו הגוף, הנפש וה"אני" מחוברים מחדש, מתחדשים ומקבלים כוח. שטיינר כתב על כך שהנפש אינה נחה כשהיא כבויה, אלא כשהיא פוגשת גיוון:
"הנפש נחה במעבר מצליל לצליל, מתמונה לתמונה, מתנועה לתנועה."
כך, מנוחה אמיתית נוצרת לא כשאנחנו רק "עוצרים", אלא כשאנחנו משתתפים באופן מודע בפעילות שמחזקת אותנו.
איפה אתם מוצאים מנוחה?
המפגש עם הילדים גרם לי לחשוב מחדש על מהי מנוחה, וכיצד אני מראה להם, לא במילים אלא בדוגמה, שהמנוחה היא התחדשות ולא בריחה. אולי השאלה הזו צריכה להיות - מה ממלא אותי באמת? שתפו אותנו,
איפה אתם מוצאים מנוחה בתוך העשייה שלכם?
תגובות