הסתיו האדם וחוש שיווי המשקל

במסענו הפעם נעבור דרך עונות השנה וננסה להבין מעט מהאיכות של הסתיו. כולנו יודעים שעונת הסתיו הינה עונה מיוחדת במינה, היא מתחילה עם חגי תשרי שמחד מתאפיינים בציון אירוע חקלאי חיצוני- חג האסיף - ומאידך יש להם גם אפיון של כניסה פנימה, חשבון נפש, צום, סליחה וחזרה בתשובה. ואולי גם יש קשר בין איסוף פרי האדמה ובדיקת איכותו ואיסוף המעשים שלנו ובדיקת השפעתם עלינו ועל אחרים. את השם "חג האסיף", אנו פוגשים לראשונה בספר שמות, "... וחג האסיף בצאת השנה באספך את מעשיך מן השדה"...  (שמות, כ"ג, טז). האיכר סיים לאסוף את היבולים מהשדה והוא מקווה לטוב, מצפה לגשם ועושה הכנות לעונה החדשה. אבל, על פי התורה, דווקא חודש ניסן, החל באביב, מהווה את החודש הראשון בשנה. מייד אחרי יציאת מצריים בפסח נאמר: "החֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים, רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה" (שמות י"ב, ב׳).

ישנה כאן סתירה! אך אם נתבונן יותר לעומק נגלה שחודש ניסן, הוא האביב, הינו למעשה העונה של הלידה, של הפריחה. הכל יוצא החוצה, הכל פורץ בעוצמות של צבעים, ריחות ומראות. בממלכת החי יש המלטות רבות בעונה זו והחיים מציפים אותנו בשיא עוצמתם. אבל, החיים, היציאה החוצה אינם הראשית, הם אינם תחילתו של התהליך אלא סיומו. אופי החיים הפורצים ומבצבצים החוצה ממעמקי האדמה שהכילה, כרחם ענק את תרדמת החורף, הינה תוצאה של מה שהחל את ההיריון, את הזריעה.

אם כך, אנו יכולים לחוות מעגל שלם. התחלתו בזריעה שבתחילת הסתיו דרך תקופת ההיריון הארוכה של החורף, בו הכל מתכנס פנימה, בו נראה כאילו לא קורה מאום, אך למעשה מתרחשת פעילות ענפה של צמיחה בבטן האדמה במחשכים, ממש כמו שתינוק מתפתח במחשכי הבטן, וממש כמו המעשים שלנו, שלא תמיד אנו מודעים להשלכותיהם, עד שהם פורצים החוצה ומופיעים מולנו כמשוב על האופן בו פעלנו בעולם. אחרי החורף מבצבצים מן האדמה היבולים הראשונים, שאיכותם תלויה בטיב ההשגחה והטיפול המסור שלנו. בתחילת הקיץ מגיעה עונת הקציר ולאחריה הקמילה של שיא החום. ושוב מגיע הסתיו, האדם שוב אוסף פירות האדמה שנשארו, אוסף את פירות מעשיו מהשנה האחרונה ובהתכוונות חדשה- לאחר שצם, חזר בתשובה וכיפר על חטאיו- הוא שוב זורע ומתפלל ליבול ברכה.

הסתיו הינו תקופה חשובה אשר הלך הנפש הפנימי של האדם בתקופה זו משפיע על התנהלותו במהלך השנה כולה.

עידו וינברג, אתר TriPlanner.info, מתוך אתר פיקיויקי

אחד מסמלי הסתיו המובהקים הינו החצב. ואיך נראה החצב? זקוף וניצב. מזכיר לנו את האות  I  באנגלית. ומהי משמעות האות I –  -אני!!! ומתי יש לנו תחושת אני מאוד ברורה- ואולי עדיף לשאול, מתי אין לנו תחושת אני ברורה? מתי אנו מסתובבים בעולם ללא שיווי משקל, נתקלים בדברים, לפעמים מקיאים ולא ממש יודעים איפה אנחנו? זה קורה לאחר שתייה מרובה של אלכוהול, או שימוש בסמים. זה קורה לחלק מהאנשים בשייט בסירה ולחלק מהאנשים כשהם חווים ורטיגו (סחרחורת מגובה). מהו בעצם חוש שיווי המשקל? הוא מאפשר קואורדינציה, הליכה, עמידה ושמירה על שיווי משקל (פיזי ונפשי/רגשי). בעזרתו אני לא נופל, עומד זקוף על שתי רגלי למרות משקלי  ושומר על איזון בהליכה. כשאין לי תחושת יציבות, תחושת "אני" ברורה, אני חש אבוד במרחב ואין לי מודעות עצמית. למעשה, בכדי לעמוד זקוף, עלי לחוש אדמה מוצקה תחתי, ועלי להצליח למקד את עצמי, דרך חוש הראייה בעולם היציב שסביבי. לכן כאשר אני שט בסירה והאופק כל הזמן נע, איני מצליח למצוא "עוגן" בעולם ומאבד את יכולת השליטה והאיזון כנ"ל בסמים או אלכוהול, איני יכול להתמקד, כל העולם מסתחרר לפני, ושוב אני מאבד את יכולת שיווי המשקל שלי, ויותר גרוע מכך, את תחושת העצמיות שלי. ההתמצאות הפנימית למרחב קשורה לתחושת הסימטריה הפנימית שלנו. חוויה זו נוצרת עקב עמידתנו הזקופה המאפשרת לנו לחוות את המרחבים השונים- שמאל/ימין, מעלה/מטה, קדימה/אחורה. הכל מתייחס אל ה"אני" שלנו-מרכז ישותנו, לכן אנו חווים עצמנו כמרכז של המרחב סביבנו. היכולת שלנו "להישען"  על המרחב סביבנו, מאפשרת לנו לעמוד זקוף, לשחרר את עצמנו מכוח הכובד ולחוות את עצמנו כישויות עם תודעה עצמית אשר מתעניינות באחר. על זה נאמר- מותר האדם מן הבהמה. תחושת העצמיות של האדם, היכולת שלו לחוות עצמו כישות אינדיבידואלית נפרדת ובו זמנית מאוחדת עם הקוסמוס ומתעניינת באחר, שחרור הידיים של האדם מהאדמה אפשרה לו את זכות הבחירה, את הזכות לבנות אך גם להרוס, לרפא אך גם להרוג, להתפלל אך גם לטמא את מעשה ידיו. לולא חוש שיווי המשקל ואיתו היכולת המופלאה של האדם לעמוד זקוף על שתי רגליו- לא היה יכול האדם להיות אדם!!! כלומר, לחוות עצמו כישות רוחית המתגברת על החוקים הפיזיים.

וכעת, אם נחזור לסתיו, ונתבונן על מה שנדרש מאיתנו בתקופה זו, נבין שעלינו לפתח בפנימיותנו אומץ פנימי, אומץ להתבונן פנימה, לזהות את החולשות שלנו, לזהות את המקומות בהם היינו אנוכיים, שבהם לא התעניינו באחר, עלינו לפתח, במיוחד בתקופה זו- אומץ לאמת- מכיוון שבעזרת אומץ זה נוכל להכניע את ולהתגבר על המקומות החלשים בפנימיותנו, על הדרקון החי בקרבנו ולאסוף את המעשים שעשינו, להכיר בהם, ולזרוע זרעים חדשים של אהבה, של חמלה ועניין באחר ולא פחות חשוב, חמלה לעצמנו והכרה בכוחנו. התכוונויות אלו, אשר ישכנו בנפשנו בתקופת החורף החשוכה, אותם נזכה לקצור באביב פריחה משובחת וטובה יותר.

חוש שיווי המשקל הינו המאזניים של נפשנו והשער שלנו פנימה אל הווייתנו.

שתהא לכולנו שנה חדשה, של התחדשות, אומץ, זריעת זרעים של אהבה וקהילתיות. חג שמח לכולם