top of page

השמש בדקלומי הבוקר בבית ספר ולדורף כביטוי להתפתחות האדם

Writer's picture: Alon YerushalmyAlon Yerushalmy

"אורה היקר של השמש מאיר לי את יומי,

עוצמת הרוח של הנפש נותנת כוח לגופי,

בזוהר אור השמש, מודה אני לך אלי,

על און נפשו של האדם

אשר אתה, ברוב טובך, הענקת לנשמתי.

כדי שאהיה חרוץ בעבודתי ומשתוקק ללימודיי

ממך נובעים אור ועוצמה, אלייך זורמות אהבה ותודה".


זהו הדקלום אותו אומרים ילדי כיתות א'-ד' בכל בוקר לפני שיעור הבוקר. לדקלום זה יש אופי של תפילה, של הפרדה בין קודש לחול. הילדים מגיעים מהבית, מהלחץ של הבוקר, מהנסיעה ברכב או באוטובוס ומתחילים את היום ברגע של קדושה, של חיבור חזרה אל עצמם ואל השלווה הפנימית. לא בכדי מופיעות המילים שמש ואור כמה וכמה פעמים במהלך הדקלום. השמש הינה מקור החיים, השמש מביאה לנו את האור ואת שמחת הגילוי של העולם שסביבנו והיא גם דימוי לעוצמת הלב ולאור שאנו יכולים ומבקשים להפיץ סביבנו - התלהבות של עבודה ולמידה.


מגן עדן למדבר

בשנים הראשונות לחייהם, הילדים חווים את עצמם כמרכז העולם, שהכול מסתובב סביבו. ממש כפי שהאנושות בצעירותה חוותה את עצמה כמרכז העולם והאמינה שהשמש היא זאת שמסתובבת סביב כדור הארץ. חווית ילדות זאת הינה טבעית ובריאה, אך אט אט, ככל שאנו מתבגרים, אנו מבינים שלא אנחנו מרכז העולם, אלא אלה שסובבים סביב השמש ותלויים בה למען בריאותנו. תהליך הבנה זה הינו תהליך כואב המוביל לקונפליקטים פנימיים של רצון להישאר בעולם הילדות, עולם בו כולם צריכים לדאוג לרווחתנו.

גם לאנושות היה קשה לקבל את האמת המרה הזו, גלילאו גלילי הוצא להורג כשניסה להראות שאכן כך הדבר ולא בכדי אמר "ואף על פי כן נוע תנוע". גם קופרניקוס ואחרים קידמו את האמיתה הזו עד שלבסוף היא הפכה לאמת המדעית – כדור הארץ סובב סביב השמש ולא להפך. בהגיעם לגיל 10-9 מתחילים הילדים להפנים אמת זו, וכל הקוריקולום של כיתות ג'-ד' נועד לתמוך בהם לעבור את הרוביקון בצורה בריאה. זו הסיבה שמלמדים את סיפורי בריאת העולם והנפילה מגן העדן בכיתה ג' ואת סיפור הנדודים במדבר בכיתה ד'.

סיפור נדודי עם ישראל במדבר הינו הביטוי הטוב ביותר שאני מכיר לרצון העז להישאר בילדות המוקדמת, שאינה חופשית כלל ועיקר. העם מתלונן בפני משה בכל פעם שעולה קושי ומבקש ממנו לחזור לסיר הבשר במצרים, כלומר למקום בו, למרות שלא היו חופשיים, דאגו להם לאוכל ולכל צרכיהם הבסיסיים. העם שכח כמה קשה היה וביקש לחזור לאחור. גם הילדים בגיל זה נמצאים במסעם במדבר ומנסים ללמוד איך לשחרר את עצמם מתלות בחסדי אחרים להישרדותם. אט אט הם מתרגלים עצמאות בדרכם לארץ המובטחת, כלומר, לומדים להיכנס לתוך עולם הנפש של עצמם, לקבל אחריות על מעשיהם ולראות את האחר.

דקלום הבוקר מלמד אותם באופן תמונתי בדיוק את שלב המעבר בו הם נמצאים, ולכן מכיתה ה' ומעלה משתנה הדקלום:

"אני מביט אל העולם בו מאירה השמש, בו זוהרים הכוכבים,

בו מונחות האבנים; הצמחים צומחים וחיים, החיות חיות ומרגישות;

בו האדם בתוך נפשו, משכן לרוח מעניק.

אני מביט אל תוך הנפש, אשר שוכנת בקרבי, רוח אלוהים עורגת

באור השמש והנפש; במרחבי העולם שם בחוץ, במעמקי הנפש בפנים,

אלייך, הו רוח אלוהים, רוצה אני לפנות בבקשה, שבתוכי יצמחו הכוח והברכה

ללימוד ועבודה".


האומץ לגדול

ניתן לראות שגם בדקלום זה מופיעה השמש, אך הפעם המבט פונה החוצה אל העולם, כמו גם אל הנפש פנימה. בכיתות א'-ד' השמש היא שמעניקה את הכוח, האור והחום ומאפשרת לילד ולילדה להיות אדם בעולם, ללמוד ולהתפתח, ואילו לאחר מכן הבקשה שלהם היא שהכוחות הללו לעשייה וללמידה יצמחו מבפנים. מגיל זה הפעולות שלנו בעולם הם באחריותנו ומתוך עצמנו ואינן ניתנות לנו כמובן מאליו מבחוץ.

בשני הדקלומים לשמש יש נוכחות ברורה ומרכזית, פעם כמי שמעניקה לי את הכוחות ועל כך אני מודה לה ולאל ופעם כמי שמאירה עבורי את העולם בכדי שאוכל להיכנס פנימה ולמצוא בתוכי את הכוחות מתוך נפשי. ביטוי של כוחות הלב אשר מעניקים לנו את האומץ לפעול בעולם.

כשילדי כיתות א'-ד' אומרים בכל בוקר את תפילת ההודיה שלהם לכוח שמעניקה להם השמש הם למעשה זורעים זרעים למה שעתיד לבוא מגיל 12-11 ומעלה - האחריות למצוא את השמש בתוכם ואת האומץ לגדול. אלה כבר אינם ניתנים כמתנה מבחוץ, כמו בגילאים הצעירים, אלא כעת מוטלת עליהם האחריות לחפש את שמש לבם בעצמם.

כך נותן שטיינר לילדים, באופן תמונתי ועמוק, את תמונת התפתחותם ולמעשה את תמונת ההתפתחות של התודעה האנושית. על המחנך לומר בהתכוונות מלאה את המילים ולשאת בתודעתו את העומק ואת חשיבות הדקלום עבור הילדים. במידה והוא נאמר כחלק מ"ככה צריך", המסר העמוק לא יחלחל וייאבד מערכו. חינוך ולדורף הוא בראש ובראשונה, לפני הכול, חינוך האדם המתפתח, אשר מחובר לעצמו ולעולם ופוגש את שאלות הקיום הגדולות. בתקופתנו, יותר מתמיד, עם השתלטות המדיה והשטחיות על חיי היום יום שלנו, למחנכים יש אחריות גדולה לעזור לילדים לגדול לתוך עולם בו הם מכירים את עצמם ורואים את האחר כישות רוחית מתפתחת, וזאת על מנת להביא מזור וריפוי לעולם הפצוע בו אנו חיים.

70 views0 comments

Recent Posts

See All

Comments


bottom of page